ירושלים היא עיר שנחשבה לנקודת “ציר מונדי” של התכנסות אלוהית בין שמים וארץ. זה גם נחשב ל”טבור העולם “. הסכסוך בעיר ירושלים נמצא בהיסטוריה, האלימות, המגוון והכתות הדתיות של הקהילה, והתקווה לפתרון הבדלים בעיר עשויה להוביל להשפעה רבה יותר של דו קיום בקרב העמים.

ירושלים הייתה מרכזית בתולדות התרבויות במזרח הקרוב. תחילה היא נחשבה ל”עיר דוד “, המלך היהודי העתיק שכבש את העיר והפך אותה למרכז לפעילות דתית ופוליטית עבור העם העברי. זה נחשב היום קדוש על ידי שלוש האמונות האברהמיות. ההיסטוריון של העיר ירושלים, סימון מונטיפיורי, כותב בספרו “במשך 1,000 שנה הייתה ירושלים בלעדית יהודית; במשך כ -400 שנה, כריסטיאן; במשך 1,300 שנה, אסלאמי; ואף אחת משלוש האמונות לא השיגה את ירושלים אי פעם בלי החרב, המנגונל או האויצר “(מונטיפיורי 538). זה מראה שהשקדש זמן רב בשליטת שלושת האמונות האברהמיות בעיר. היהודים מעריכים את העיר כאתר המקדש לשעבר ועדיין סוגדים ב”כותל המערב “. הנוצרים רואים אתרים בעיר כקדושים מכיוון שהם קשורים לחייו ומותו של ישוע. מוסלמים רואים את העיר כקדושה מכיוון שהיא הייתה אתר מסע הלילה המפורסם של הנביא מוחמד. ההיסטוריון ג’יימס קרול כותב בספרו על ירושלים “קרן האיל, פעמוני החיוב וקריאת התפילה הגבוהה של המואזין – כאלה נשמעים מה שנשאר דומם” (קרול 13). זה מחזק את הנוכחות המשולשת של הדתות האברהמיות בעיר. יהודים, נוצרים ומוסלמים חיים בהרמוניה מגוונת והצלילים המעורבים של דו קיום מציינים את העיר בהיבטים ייחודיים של תרבותם. כיום העיר העתיקה של ירושלים מחולקת לארבעה רובעים: הרובע היהודי, הרובע הנוצרי, הרובע המוסלמי והרובע הארמני. מערב ירושלים מורכבת ברובה מהאוכלוסייה היהודית ואילו בצד המזרחי של העיר אוכלוסייה ערבית גדולה יותר. ישראל הייתה מדינת לאום עצמאית מאז 1948.